פשפש המיטה

פשפש המיטה הינו טפיל ספציפי לבני אדם.

פשפש המיטה הינו טפיל ספציפי לבני אדם. פשפשי המיטה ניזונים רק מדם, וללא צריכת דם הפשפשים הצעירים ימותו כעבור כמה ימים.
הפשפשים מטפסים על גוף האדם כשהם זקוקים למזון (אך בניגוד לכיני הראש אינם "גרים" על גוף הפונדקאי) הם עוקצים את האדם באזורי הגפיים, הגב, הבטן, החזה והפנים.
עקיצות הפשפשים אינן כואבות אך משאירות סימנים אדומים שחולפים עם הזמן. כל אדם יגיב באופן שונה לעקיצה עקב רגישות שונה בין אדם לאדם לחומרים ברוק הפשפש. לרוב אחרי העקיצה האדם ירגיש גירוד קל בלבד, אך באנשים בעלי תגובה חיסונית קשה וקיצונית- העקיצה תגרום להלם אנפילקטי.
בדרך כלל, האדם ירגיש את העקיצות רק במידה ויהיה חושך בחדר.

כיצד ניתן לזהות את פשפש המיטה?

קשה למצוא את פשפש המיטה כיוון שהוא קטן מאוד וקשה להבחין בו ובנוסף לכך הוא גם מתחבא ברחבי הבית בעיקר באזורים כמו שקעי חשמל, בין הספות בארונות, על בגדים ובין קפלי המיטה. על מנת לנסות למצוא את פשפש המיטה ניתן לבצע חיפוש באזור הקפלים של המיטה ובשאר המקומות שצויינו עם פנס. הפשפש הוא חרק קטן, גודלו של פשפש צעיר נע בין מילימטר אחד לארבעה, וגודלו של פשפש בוגר נע בין 5 מילימטרים לשישה. צבעו חום- אדמדם, חום- צהבהב, או שחור (בדרך כלל לאחר שהוא ניזון).

דרכי טיפול בפשפש המיטה שהחברה מציעה:

לפני ההדברה יש להוציא את המצעים ולכבס בהרתחה של 60 מעלות, כולל את הבגדים והפיג'מות הנגועות. המדביר יבצע שאיבה של כול האזורים הנגועים (בפרט המזרנים, השמיכות והמיטה). לאחר מכן יבוצע טיפול בהדברה. במקרים חמורים יבוצע בנוסף להדברה טיפול בקיטור. קשה מאוד להפטר לצמיתות מפשפש המיטה. יש לקחת בחשבון שכמעט ב-20% מהמקרים הלקוח יצטרך טיפול חוזר. זה נובע מעמידותן של הביצים לחומרי ההדברה. עמידות זו נובעת מההתפתחות האבולוציונית של הפשפשים.